פסק-דין בתיק עת"א 9758-12-11

העותר מרצה עונש מאסר שלישי לתקופה של 30 שנה, פרי קציבת עונש מאסר עולם בגין שני מעשי רצח ושוד שביצע והוא מלין כלפי החלטת המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") מיום 13.11.2011 שדחתה את בקשתו לשחרור על תנאי, וזאת בהמשך להחלטת הוועדה מיום 18.9.11 אשר התנתה את השחרור על תנאי בהכנת תוכנית שיקום לעותר.

הוועדה  קבעה בהחלטתה נושא העתירה כי עיקר הבעיה הוא שהעותר לא משתף פעולה, הוא מסרב לקבל טיפול תרופתי ולכן גם לא עבר תהליך שיקומי בין כותלי בית הסוהר ורש"א לא מצאה אותו מתאים לתהליך שיקומי שהציע באמצעות עובד סוציאלי בראש העין, מקום מגוריו.

ב"כ העותר טוען בעתירה ובטיעוניו בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר התנתה את שחרורו על תנאי של העותר בקבלת תוכנית שיקום באישור רש"א, שכן לאורך מאסרו של העותר הוא לא השתלב בתהליכי שיקום מנימוקים שאינם קשורים בו ואין כל היגיון בדרישת רש"א שהתנתה את השחרור המוקדם בקבלת טיפול פסיכיאטרי תרופתי על ידי העותר, שכן גם לדברי מב"ן חלה נסיגה במחלת הנפש ממנה הוא סובל והראיה היא, שהוא יוצא לחופשות מבלי שקרתה כל תקלה במהלך החופשות ומבלי שהיווה סיכון כלשהו.

ב"כ המשיב 1 מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר וטוענת בתגובתה לעתירה, כי במהלך מאסרו של העותר ביקשו גורמי הטיפול לפעול לשיקומו אך לא ניתן היה לעשות כן מנימוקים הקשורים בעותר, אשר לא נתן אמון בגורמי שב"ס וכשהוצע לו להשתתף בשיחות טיפוליות עם העו"ס טען, כי השיחות מזיקות לבריאותו הנפשית והן תוצאה של רצונו של שב"ס לעכב את שחרורו המוקדם.

ב"כ המשיב טוענת, כי עמדת רש"א שלא לקבל תוכנית שיקומית שהוכנה לעותר על ידי עו"ס במקום מגוריו היא עמדה סבירה שכן מה שהוצג בפני הוועדה, כפי שהוצג גם בפנינו, איננה תוכנית שיקומית אלא תוכנית כללית שלא עונה על הדרישות לשחרורו המוקדם של אסיר עולם המרצה מאסר בגין שני מעשי רצח ושוד.

ב"כ המשיבה מפנה גם לחוו"ד מב"ן, אשר אמנם קובעת כי חלה נסיגה במחלתו הנפשית של העותר, אך גם היא מתנה את שחרורו המוקדם בהכנת תוכנית שיקום, אשר לא הוכנה לגבי העותר שבפנינו.

עיון בעמדת רש"א בכל הקשור לנכונותה לפקח על תוכנית שיקום שתוכן לעותר, כמו גם בעמדת מב"ן, אשר אומצו על ידי הוועדה בשתי ההחלטות האחרונות, שאחת מהן היא נושא העתירה, מעלה, כי מדובר בעמדה סבירה שאיננה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית והעובדה שהיא הוצעה על ידי הוועדה בשתי הזדמנויות אף היא עמדה סבירה, שכן מדובר במי שמרצה עונש מאסר עולם לתקופה של 30 שנה בגין עבירות חמורות ולא ניתן להפיג את מסוכנותו כאשר יהיה משוחרר על תנאי בתנאי התוכנית שהציג בפני הוועדה ובפנינו.

איננו רואים טעם לחייב את רש"א להביע דעתה במישרין באשר לתוכנית שהציג העותר בפני הוועדה, שכן עמדתה בדבר התניית תוכנית שיקום כלשהי בקבלת טיפול תרופתי פסיכיאטרי על ידי העותר, היא התנייה סבירה בהתחשב בעמדת מב"ן.

אין בעובדה שהעותר יוצא לחופשות ללא תקלות כדי להצדיק את שחרורו המוקדם, גם כאשר נותרה לו תקופת מאסר קצרה עד למועד שחרורו המלא, שכן, אין דין חופשה לתקופה מוגבלת של ימים כדין שחרור מוקדם לתקופה של חודשים, שכן בראשונה נבחנת מסוכנותו של העותר לטווח קצר ואילו בשניה נבחנת מסוכנותו של העותר לטווח ארוך, יחסית.

גם אם העותר  ישתחרר בתום מלוא תקופת מאסרו ללא תוכנית שיקום, אין בכך כדי להצדיק את שחרורו על תנאי בתוכנית שהציג בפני הוועדה, שכן לאחר שחרורו המלא הוא יהיה אדון לגורלו ויש לקוות כי יכלכל את צעדיו בצורה כזו שלא תגרום להחזרתו מאחורי סורג ובריח.

לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את העתירה.

<#2#>

ניתן והודע היום כ"ח שבט תשע"ב, 21/02/2012 במעמד ב"כ הצדדים והעותר.